חסון תברואה והדברה.
הדברות בכל חלקי הארץ.

מין נפוץ בסוג חולדה. זאת החולדה השנייה בתפוצתה לאחר חולדת החוף. מוצאה באסיה הטרופית, משם היא התפשטה למזרח הקרוב בתקופה הרומאית, ולאחר מכן לאירופה במאה הראשונה ומשם התפשטה עם האירופאים סביב העולם. החולדה המצויה פעילת לילה. היא חולדה חברותית. היא חיה בלהקות גדולות וטריטוריאליות המכילות זכר שליט, זכרים נוספים ונקבות. החולדות מסמנות את הטריטוריה באמצעות חומר המופרש מבלוטות הנמצאות בבטן ובלחיי החולדה. ניתן לזהות סימונים אלו לפי צבעם, אשר כהה יותר מהסביבה. החולדה המצויה אינטליגנטית ביותר ולומדת מניסיונה ומניסיון חולדות אחרות. היא מרבה לקפוץ ולטפס. החולדה המצויה בונה בדרך כלל קינים במקומות גבוהים. בבנינים החולדה המצויה חיה בדרך כלל בקומות הגבוהות. החולדה המצויה מתנהגת בתוקפנות כאשר היא נלקחת מהטבע בידי בני אדם, אך כאשר בני אדם מטפלים בה כגורה ללא אימה, החולדה לא מתנהגת בתוקפנות כלפי בני האדם ואף יכולה להיות חיית מחמד רגועה ושלווה. חולדות מצויות נחשבות אוכלות כל, וניזונות ממגוון מזונות בהם זרעים, פירות, עלים, גבעולים, פטריות, חסרי חוליות ובעלי חוליות. הן ניזונות גם מציפורים וחרקים. ביום ממוצע הן ניזונות מכ-15 גרם ושותות כ-15 מיליליטרים מים. החולדה המצויה היא סתגלנית ומשגשגת בערים ובמשכנות האדם. מאחר שהיא נושאת מחלות רבות, בהן מחלות מידבקות, היא נחשבת למזיק לאדם שפגיעתו גדולה ורעה.

המין הנפוץ והמוכר ביותר בסוג חולדה. על אף שמה המדעי, אין קשר בין החולדה לנורווגיה. השם נוצר ככל הנראה בטעות במאה ה-17 על ידי חוקר הטבע האנגלי ג'ון ברקנהוט (John Berkenhout) שהאמין שהחולדות הגיעו לאנגליה באוניות מנורווגיה ב-1728, למרות שבאותה תקופה החולדה טרם הגיעה לנורווגיה, ומוצאה האמיתי הוא אסיה. חולדת חוף היא מהגדולים בעל-המשפחה עכברים. אורך גופה הכולל נע בין כ-31 ל-48 ס"מ, אורך זנבה כ-12 עד 22 ס"מ ומשקלה נע בין 150 ל-500 גרם.[3] צבעה חום או אפור. מקורה הוא מסין, אך כיום היא נפוצה בכל היבשות למעט אנטארקטיקה. זאת החולדה השולטת באירופה ובאמריקה הצפונית. למעט מקרים חריגים, חולדת החוף נמצאת בכל מקום בו בני האדם חיים, בעיקר באזורים עירוניים. חולדת החוף היא סתגלנית ומשגשגת בערים ובמשכנות האדם. מאחר שהיא נושאת מחלות רבות, בהן מחלות מידבקות, היא נחשבת למזיק לאדם שפגיעתו גדולה ורעה. חולדות מסוימות ממין זה משמשות כחיות מעבדה, אורגניזם מודל ואף כחיית מחמד.

מוצאו באזור הודו אך במהלך 8,000 השנים האחרונות התרחבה התפשטותו הגאוגרפית, כתוצאה מיחסיו עם בני האדם. אורך הזנב כאורך גופו וראשו יחדיו – 65-105 מ"מ. העכבר הוא בעל עיניים שחורות, אוזניים עגולות, אף מחודד ושפם זיפני ארוך. משקלו: 30-12 גרם. צבע הפרווה בדרך כלל חום בהיר עד שחור, בעל כרס פרוותית לבנה או אפורה, צבע הזנב בהיר יותר בחלק תחתון מאשר עליון. עכבר הבית נפוץ כמעט בכל אזור מחיה בו יש אנשים לרבות אזורים חקלאיים, ביערות טבעיים וגם ביערות שנשתלו על ידי בני אדם. באדמת מרעה ובאזורי חוף, באזורים בעלי שיחים נמוכים ואזורים עירוניים. בשעות היום רוב בני המשפחה חבויים במחילות ובסדקי סלעים ופעילים בשעות הדמדומים והלילה. הם מיטיבים לרוץ ולטפס. עכבר הבית מרבה לשכון גם בסביבת האדם: בבתי מגורים, מחסנים, ומבנים אחרים. כאשר תנאי הסביבה מאפשרים זאת יימצא בשדות ולאורך נחלים, במקומות בהם צמחייה צפופה המאפשרת לו להסתתר בה. עכבר הבית ניזון בעיקר מחומר צמחי, אבל הוא אוכל-כול. גם את הצואה של עצמו הוא אוכל. בכך הוא ניזון מחומרי מזון הנוצרים במעיו באמצעות בקטריה. מספר שעות השינה הממוצע של עכבר הבית בשבי הוא 12.5 ליממה. העכבר הוא טריטוריאלי. ובדרך כלל זכר דומיננטי אחד חי יחד עם מספר נקבות וגורים. זכרים דומיננטיים מכבדים את שטח הטריטוריה של פרטים אחרים, ובדרך כלל אינם נכנסים אליו אלא אם כן הוא פנוי.