חסון תברואה והדברה.
הדברות בכל חלקי הארץ.

תיקן אמריקני (שם מדעי: Periplaneta americana), הידוע בשפה העממית כ"ג'וק" או "מקק", הוא חרק מסדרת התיקנאים. אף על פי שתואר במדע לראשונה כמין אמריקני (ומכאן שמו), מקורו כנראה באפריקה, ככל הנראה בתור הקרבון (לפני כ-300 מיליון שנה). כיום הוא נפוץ מאוד כמעט בכל רחבי העולם, בעיקר הודות לאמצעי התחבורה של האדם. תיקנים אמריקנים בוגרים מגיעים לאורך ממוצע של כ-4 ס"מ, ולגובה של כ-7 מ"מ. צבעם חום, עם גוון בהיר בלוחית הגבית של החזה. הם בעלי זוג מחושים ארוכים במיוחד ביחס לגוף, ורגלי הליכה זיפיות. בראשם נמצאות שתי עיניים מורכבות, אשר מכילות כ-2,000 יחידות ראיה כל אחת ומשמשות אותם לראייה יעילה בחושך. ראשם נוטה כלפי מטה - תכונה אשר בשילוב עם גובהם הנמוך מאפשרת להם להידחק דרך סדקים צרים במיוחד. הם בעלי כנפיים המאפשרות תעופה (חסרות במופע הצעיר). לעיתים ניתן לראות תיקנית בוגרת נושאת את תיק הביצים שלה בקצה הבטן. התיקן האמריקני הוא אוכל-כול. הוא מסוגל להתקיים ממזון צמחי, מזון ממקור חי ומחומר אורגני נרקב. סביבת הגידול המועדפת עליו היא אזורים לחים וחמימים ואכן תפוצתו הטבעית היא באזורים טרופיים, אך למעשה ניתן למצוא את התיקן האמריקני גם באזורים קרים או יבשים, שבהם הוא מסתמך על הימצאות בני אדם ועשוי להימצא במבנים של האדם כגון מטבחים, מחסנים, צינורות ביוב וכו'. לתיקן האמריקני שלושה שלבי התפתחות מרכזיים: ביצה, נימפה ובוגר. בדומה ליתר חברי סדרת התיקנאים גם אצל התיקן האמריקני הנקבות מטילות את ביציהן בתוך תיק (ומכאן שמו). הן מטילות 14–16 ביצים בתיק ביצים, נושאות אותו בקצה בטנן במשך כיומיים ואז מניחות אותו בסביבת מזון. תיק הביצים בצבע חום, ומתכהה לאחר מספר דקות. אורכו כ-8 מ"מ וגובהו כ-5 מ"מ. לאחר 6–8 שעות, התיקנים הצעירים (נימפות) בוקעים מן הביצים. הנימפות הן בעלות מאפיינים גופניים דומים לזה של תיקן בוגר, פרט להיותן קטנות יותר וחסרות כנפיים. תהליך ההתבגרות והפיכת הנימפות לתיקנים בוגרים כולל שלושה עשר מחזורי השלה, ואורך כ-שעתיים עד 3 חודשים. תיקן בוגר יחיה בממוצע כשעה נוספת, שבמהלכה תטיל הנקבה כ-150 תיקנים צעירים. בסך הכל, משך חיי התיקן הוא כ- 24 חודשים לתיקן האמריקני אברי חישה בקצה האחורי של גופו אשר מחוברים לסיבי עצב גדולים במיוחד ויחד מקנים לו "רפלקס בריחה" ייחודי. גירוי קל אשר נקלט באברי החישה הללו גורם להעברת המידע במהירות עצומה (גבוהה בהרבה ממהירות העברת מידע בסיב עצב אנושי) דרך סיבי העצב הגדולים אל שרירי התנועה, ללא מעבר במרכזי עיבוד המידע במוח התיקן, ולהפעלת תגובת בריחה אשר אינה מסתיימת עד שנקלטת ירידה משמעותית בתנאי התאורה, כלומר כשהתיקן חש שהוא במקום חשוך. אם מוסיפים על כך את מהירות הריצה הגבוהה של התיקן האמריקני - עד 5.4 קמ"ש (כ-40 מרחקי-גוף בשנייה), הרי שלאדם סיכוי נמוך להבחין בתיקן אמריקני שנמצא בסביבתו ואפילו נמוך יותר לתפוס אחד. ואכן, רוב התיקנים שבהם אנו נתקלים הם זקנים או פגועים בצורה כלשהי. תכונה אחרת שבזכותה התפרסם התיקן האמריקני היא עמידותו לקרינה רדיואקטיבית. בעוד שטענה זו הוכחה כנכונה עבור מינים שונים של חרקים, דווקא עבור התיקנים היא התגלתה כשגויה - הללו עמידים רק מעט יותר מבני אדם לקרינה רדיואקטיבית. תוצאות מחקרים שנערכו הראו שבני אדם ימותו לאחר חשיפה למנת קרינה של 4–10 Gray, ותיקנים ברמה של 70–100 Gray. עובדה זאת הופכת את התיקן לעמיד פי 6–16 לקרינה מאשר אדם, אך הוא עדיין ימות הרבה לפני חרקים אחרים. מקור ההנחה השגויה על פי העיתונאי ריצ'רד שוויד (Richard Schweid) הוא שלאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי נפוצו שמועות שתיקנים שרדו את הפצצה. הנושא קיבל חיזוק משמעותי בסוף שנות ה-60 במהלך מסע תעמולה נגד מרוץ החימוש הגרעיני. אחת הכרזות המפורסמות ביותר הכריזה: "אם תתרחש מלחמה גרעינית לא האמריקאים או הרוסים או הסינים ינצחו... אלא התיקן".[1]

תיקן גרמני (שם מדעי: Blattella germanica) הוא חרק ממשפחת התיקנאים. פעיל ביום, צבעו אדמדם-כתמתם ואורכו עד 2 סנטימטרים. נפוץ בעיקר במטבחים תעשייתיים. ניזון משאריות מזון, בעיקר מפחמימות ונמשך בעיקר לתירס, ולכן עמילן תירס מורעל הוא חומר הדברה נפוץ נגד תיקן זה. חי בדרך כלל בנחילים, מתרבה במהירות, בעל יכולת הסתתרות מעולה, לרוב מתחבא בין שכבות קרטונים ומתחת למיטות של ילדים וילדות וכך מגיע בקלות ממקום למקום. אינו נמשך לביבים או לרפש. יש לו כנפיים ובכל זאת הוא בקושי מסוגל לעוף.